<h1>סמ"ג עשין סימן ל"ט</h1>
<h2>דף לג:</h2>
קיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק כל שעה אין ביעור חמץ אלא שריפה דסתם לן תנא בפרק בתרא דתמורה (ל"ג ב') כותיה, דתנן אלו הן הנשרפים תרומה טמאה וחמץ בפסח, ואע"ג דשתק רבי יהודה (פסחים כ"ח א') אנן לא שתקינן שהרי אינו מוקשה אלא מדברי עצמו שחולק על חכמים במקום אחר, ולמד רבי יהודה שחמץ [בפסח] בשריפה מנותר מה נותר לאחר איסורו שריפתו אף חמץ כן אבל קודם איסורו השבתתו בכל דבר והכי מפרש לה בירושלמי (פסחים דף י"ב א') ובתלמודנו (י"ב ב' ותד"ה אימתי) אמר רבי יהודה אימתי הוא בשריפה שלא בשעת ביעורו פירוש כגון לאחר שש שעות אבל בשעת ביעורו פירוש בשעה שישית שדרך הכל לבער השבתתו בכל דבר כך פירש רבינו יצחק. חמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יותר הרי היא כמבוער וצריך לבטלו בלבו (רמב"ם חמץ ומצה פ"ג הי"א).
